לא לכולם מתאים השירות הצבאי. מבין אלה שעתידים להתגייס לצה'ל, או אפילו כבר נמצאים במצבת החיילים שלו, מוחלט על חוסר כשירות נפשית או רפואית לשרת בצבא – מה שידוע גם בתור פרופיל 21. לאחר קבלת הפרופיל אותו חייל או מלש'ב משוחרר למעשה מהשירות הסדיר ומשירות המילואים, גם אם בחלק מהמקרים הוא יכול לבקש ולהתנדב בצבא.
הבקשה שלו תישקל בקפידה, ועשוי להתאפשר לו כן לשרת את המדינה, תוך התחשבות במגבלות הברורות שלו.
שאלה שעולה פעמים רבות, במצב הדברים הזה, היא האם לעצם השחרור מהצבא על נפשי יש השפעה על הזכויות שאמורות להינתן לכל חייל משוחרר. כפי שתראו מיד, עשויה להיות לכך השפעה, גם אם זו כמעט בכל המקרים היא עקיפה.
המשתנה העיקרי שנלקח בחשבון: משך השירות
יש זכויות רבות אשר ניתנות למשוחררים הטריים של צה'ל או משרתי השירות הלאומי, לכל זכות יש מאפיינים וחוקים משלה. עם זאת, אפשר לראות שבמספר לא מבוטל של מצבים, עצם קבלת הזכות כמו גם גובהה תלויים במשך השירות של אותו אדם. למרות שאין הפרדה מעשית בין יציאה מהצבא בגלל סיבה רפואית לבין סיבה נפשית או כל סיבה אחרת, בפועל יש לכך השפעה מכיוון שמשך השירות מגדיר את הזכויות המגיעות לאותו חייל.
לא חסרות דוגמאות שמבהירות את הנקודה הזו. את הפיקדון האישי מקבלים חיילים או חיילות אשר שירתו פרק זמן מינימלי של שנתיים או שלוש (במקרה של שירות לאומי-אזרחי, מדובר על שנה). כאשר יוצאים מהצבא קודם לכן, תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, לא מקבלים את כספי הפיקדון. גם במקרה של מענק השחרור התמונה דומה מבחינת פרקי הזמן המינימליים הנדרשים.
נקודות הזיכוי במס הכנסה, דוגמא חשובה נוספת, ניתנות עבור שירות צבאי בין שנה אחת ומעלה – מי שלא שירת בצבא, או לא השלים בו שנה אחת, לא יהיה זכאי לקבלת נקודות הזיכוי האלה. כמובן שניתן למצוא דוגמאות נוספות מכל תחומי הסיוע לחיילים משוחררים, בין אם מלגות לימודים, הטבות בבנקים או אפילו פרוייקטים שונים המיועדים לחיילים, למשל בתחום הדיור.
מכל אלה, אפשר להגיע למסקנה חד משמעית: ההשפעה העיקרית של היציאה מהצבא על נפשי היא בבחינת פרק הזמן הנלקח בחשבון לצורך ההחלטה על הזכויות. מן העבר השני של המשוואה, הרי שחייל שיצא מהצבא על נפשי על שירת בו מספיק זמן על מנת לעמוד בסף התחתון של פרק הזמן הנדרש, אינו מופלה למעשה ביחס לחייל "רגיל". גם הוא אמור לקבל את הזכויות שמקבלים חיילים אחרים ששירתו פרק זמן זהה לשלו.
הסוגיה של הקבלה לעבודה
משוחררים טריים, או "סתם" צעירים ישראלים כמכלול, מחפשים ברוב המקרים עבודה במסגרת תחילת שנות ה-20 שלהם. אבל האם היציאה מהצבא על נפשי משנה את סיכויי הקבלה לתפקיד ספציפי? ובכן, תלוי את מי שואלים. גישה ראשונה מעדיפה לקבל לשורות חברה מסוימת את מי ששירת בצה'ל, הן בחברות פרטיות והן בגופים רשמיים של מדינת ישראל, כי צעירים שלא עשו זאת ממתוגים באופן שלילי. הגישה השנייה דווקא גורסת שמבחינת העסק, עדיפה דווקא העסקה של אנשים שהוצאו מהצבא, פשוט מכיוון שהם לא יידרשו לימי מילואים, ולכן לא להפסד של ימי עבודה.
בכל אחד מהמקרים, צריך לקחת בחשבון שבמצב הדברים הנוכחי, אסור לשאול בראיון עבודה על השירות הצבאי של המועמד, איסור שחל במיוחד על מוסדות רשמיים של המדינה. כאשר מועמד למשרה כלשהי מסרב לפרט על השירות הצבאי שלו, על המראיין לקבל את זה ובטח שלא לפסול את המועמד רק בשל עובדה זו.
