העתודה האקדמית היא מסלול מבוקש מאד בקרב צעירים טרם הגיוס שלהם לצבא. העיקרון הכללי כאן הוא פשוט מאד: האדם לומד לימודים על תיכוניים ומקבל הכשרה מסוימת אשר תהווה המקצוע שלו בצבא. העתודה האקדמית מאפשר לימודים במסגרות שונות – הנדסאים, מהנדסים, אחיות, מורות ועוד – כשיתרון משמעותי הוא שהלימודים ממומנים בחלקם או באופן מלא על ידי הצבא.
כאשר אותו משוחרר מסיים את התואר ומתגייס לצבא, הוא מעוניין בודאי לדעת מהן הזכויות המגיעות לו בכל נקודת זמן, וכמובן שגם לאחר השחרור.
זכויות השחרור העיקריות
העתודאים, מעצם הגדרתם ככאלה, משנים את חוקי המשחק ביחס לשירות הצבאי שלהם כמכלול, כמו גם ביחס לזכויות ספציפיות: אחרי הכול, הם מתחייבים לשרת שירות קבע, לרוב למשך כשלוש שנים. במהלך התקופה שלו בצבא נהנה העתודאי לראות כי המשכורת שלו משתדרגת, עקב אותו מענק עתודאי שהוא מקבל. יש שיטענו כי עדיין סכומים אלה נמוכים מאשר מקצועות מקבילים בשוק האזרחי, אך אין ספק שהם גבוהים פי כמה ביחס למשכורת "רגילה" של חייל. זאת ועוד, השירות הצבאי כולל בתוכו לא מעט הטבות אחרות, דוגמת מימון הנסיעות בתחבורה הציבורית, אפשרות להצטרף לארגון "חבר" וכן הלאה.
לצד זה, זכאי העתודאי לקבל את מענק השחרור מהצבא, על פי אותם פרמטרים שנלקחים בחשבון במקרה של חיילים הבוחרים בשירות רגיל. חשוב לשים לב לכך שהמענק ניתן עם סיום תקופת שירות החובה, כלומר, כאשר שירות הקבע מתחיל. יש חיילים הסבורים כי את המענק הם יקבלו עם היציאה לאזרחי, בתום תקופת הקבע, מה שכאמור אינו נכון. יש בכך יתרון משמעותי אחד: כאשר החייל מרוויח כסף במסגרת שירות הקבע שלו, המענק הניתן לו בנקודת זמן אחת מביא לשדרוג דרסטי עוד יותר במאזן ההכנסות שלו בחודש נתון.
הפיקדון האישי
במקרה של הפיקדון האישי, התמונה דומה. העתודאים מקבלים את דמי הפיקדון בתחילת שירות הקבע שלהם, עם סיום שירות החובה, בהתאם לתנאים הכלליים של השירות שלהם. מה שכן, ברור שמבחינה מעשית מימוש הפיקדון על ידיהם נוטה להיות שונה. כאשר סיום השירות הוא כשכבר יש תואר אקדמי או תעודה מקצועית ביחד, עתודאים רבים מחליטים שלא לממש אותו לצורך לימודים או הכשרה מקצועית (גם אם זו אפשרות – למשל במקרה של תואר שני).
ועדיין, אפשר לממש את הפיקדון למטרות שונות בתכלית – נישואין, רכישת דירה, לימודי נהיגה, הקמת עסק וכן הלאה. לאחר פרק זמן של חמש שנים מרגע השחרור משירות החובה הפיקדון משתחרר, כך שלמשך שנתיים ניתן לנצל אותו לכל מטרה.
צריך לזכור שכספים שלא נוצלו לאחר שבע שנים נעלמים כבמטה קסם, כשלא בטוח שאפשר למצוא בזבוז כספים משווע יותר מכך. חשוב שהעתודאים יזכרו שפרק הזמן הנלקח בחשבון הוא מועד השחרור שלהם מהחובה, ולא מהצבא. חיילים אשר משתחררים משירות הקבע ומעוניינים לנצל את הפיקדון שלהם כעבור מספר שנים, עלולים לגלות שהוא פשוט התבטל לחלוטין (החדשות הטובות הן שהצבא שולח מספיק התראות בדואר על כך קודם לכן).
ביטוח לאומי
ומה באשר לדמי הביטוח הלאומי? ובכן, חובת התשלום עליהם משתנה על פי השלב בו נמצא אותו עתודאי. בזמן הלימודים, חובת הלשלום של הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות מוטלת על העתודאי עצמו. במהלך שירות החובה ושירות הקבע, מי שמשלם את הסכום הוא משרד הביטחון, וזאת במסגרת הפחתה מסוימת מהמשכורת שמקבל אותו חייל. עם היציאה לאזרחי, הרי שאותו חייל מהווה למעשה אזרח לכל דבר ועניין, ולכן התקנות המאפיינות את יתר החיילים חלות עליו.
