סוגיית הגיוס של בני ישיבות לצבא עלתה בשנים האחרונות פעמים רבות לסדר היום, כאשר שאלת המפתח היא האם יש לחייב אותם לעשות זאת? אנחנו נתייחס לנושא הטעון הזה מנקודת מבט אחרת, שאינה פוליטית כלל וכלל.
המטרה שלנו במאמר הנוכחי היא להראות לכם מהם הזכויות שבני הישיבות שכן התגייסו לצה'ל אמורים לקבל עם רגע השחרור שלהם ממנו. ברוב המקרים מדובר בזכויות המאפיינות את כלל החיילים שעושים שירות בתנאים דומים (למשל מבחינת משך הזמן), גם אם ייתכנו מספר הבדלים.
תחום רחב ומורכב
בזה הרגע, הכניסה שלנו היא למים עמוקים מהם. תחום הגיוס של בני הישיבות נחשב לא רק לטעון מבחינה אידיאולוגית, אלא גם מורכב בהתייחס למסלולי השירות השונים ולשילוב שנוצר בהם בין הצבא ללימודים התורניים. מסלול נפוץ במיוחד הוא ישיבת ההסדר, שמשלבת בין הלימודים התורניים לבין שירות צבאי קצר במסגרת המסורתית.
הישיבות כאן פועלות בהתאם למיטב המסורת, כאשר השירות הצבאי הוא שירות חובה בין שנה ושלושה חודשים, ולצד זה שירות ללא תשלום (של'ת) למשך שנתיים וחצי. מסלול הסדר אחר מבוסס על שירות צבאי בפרק זמן שעומד על חצי שנה עד שנה וחצי, כאשר התחייבות תלמיד הישיבה היא להישאר בישיבה עד גיל 26 עד 28.
מסלול הסדר אחר הוא הישיבה הגבוהה, שמבוסס במידה מסוימת על דחיית השירות הצבאי. המסלול כולל דחיית גיוס בת כשנה, ולאחר מכן 16 חודשי שירות וכן תקופה משתנה של שירות ללא תשלום. ישיבת שילוב, הסוג הנפוץ הבא, היא ישיבה המשלבת בין שירות מלא בצה'ל, לבין שנתיים נוספות של לימוד. תחילת הדרך היא שנה אחת בישיבה, ולאחר מכן שנה וחצי בצבא, שנה בישיבה ועוד שנה וחצי לצבא.
החוקים הספציפיים הנוגעים לזכויות משתנים בכל אחד מהמסלולים, ומכאן שעשויים להיות הבדלים גם בין תלמידי ישיבה שונים. ברמה הכללית, אפשר לראות כי ההסדר הכללי נחשב כשירות צבאי של שלוש שנים לכל דבר ועניין, גם אם בפועל השירות הצבאי נמשך כשנה וחצי, או אפילו פחות מכך.
ועדיין, מבחינת זכויות של המשוחררים, הם זכאים למענק מלא, לפיקדון אישי מלא וכן לזכויות אחרות, למשל בביטוח הלאומי. במסגרת הסדר מרכז, מוצב תנאי מרכזי שלפיו מענק השחרור והטבות נוספות של חיילים משוחררים יינתנו רק עבור בני ישיבות ששירתו בצבא פרק זמן של שנה אחת לפחות.
רוב בני הישיבות שבצבא: המסלול הרגיל
יש לציין שעם כל המסגרות שהובאו כאן, המציאות מראה שהחלק הארי של המשתייכים על החינוך הציוני הדתי משרתים בצבא ההגנה לישראל כחיילים רגילים לכל דבר ועניין. הם עשויים להיות ביחידות או במסלולים המתאימים לאופי החיים שלהם, אך אלה לא משפיעים על סוגיות דוגמת משך השירות. כמובן שגם הזכויות המגיעות להם על פי החוק לאחר השחרור זהות לחיילים ביחידות אחרות: בין אם הפיקדון האישי, מענק השחרור או כל דבר אחר.
המקרה המיוחד של עבודה מועדפת
אפליה בעבודה אסורה בישראל, גם במקרה של בני ישיבות, כמובן. ובכל זאת, בשנים האחרונות עלו מספר מקרים שלפיהם בני ישיבות סבלו מאפליה בקבלה לעבודה מועדפת, לכאורה או שלא. עיקר הקושי נוגע למחלוקות הנוגעות למועד השחרור של החייל בן הישיבה בצבא: על פי החוק, יש לבצע את העבודה המועדפת תוך עד שנתיים לאחר השחרור.
במקרה של חיילי ישיבות, תאריך השחרור מהצבא מתייחס למעשה לתום פרק זמן השירות הפעיל, ולא כחייל הסדר, ומכאן הבלבול. הקושי הביא לתיקון של הצעת החוק, כך שכיום בני ישיבות ההסדר יכולים להשתלב במסגרות העבודה המועדפת בצורה פשוטה פי כמה ביחס לעבר.
