אחד המונחים שהשתרשו בתרבות הישראלית,במרוצת השנים, הוא "ג'ובניק". מבחינה מעשית, המונח הזה מתאר חייל אשר אינו משמש כלוחם וגם לא כתומך לחימה במהלך השירות הצבאי שלו.
גם אם יש הסבורים שכל ג'ובניק עושה "יומיות" וחזור לביתו מדי יום, אפילו בשעות הצהריים, בפועל יש לא מעט ג'ובניקים אשר משרתים רחוק מהבית, ולעיתים גם באופן מאומץ סביב השעון.
כאשר אותם חיילים או חיילות משתחררים מהצבא כעבור שלוש שנים או שנתיים, הם בוודאי רוצים לדעת מהם הזכויות שמגיעות להם. התשובה הפשוטה ביותר היא שבאופן כללי אותן זכויות המגיעות לחיילים קרביים יותר, אך עם הבדלים מסוימים.
פיקדון אישי
פיקדון אישי הוא סכום כסף אשר עומד לזכותו של החייל המשוחרר החל ממועד השחרור שלו (מספר שבועות אחריו, בפועל) עד לתקופה של שבע שנים. בחמש השנים הראשונות ניתן להשתמש בפיקדון אך ורק לאחר משש מטרות מוגדרות: לימודים, הכשרה מקצועית, רכישת דירת מגורים, נישואין, הקמת עסק או לימודי נהיגה. לאחר חמש שנים הפיקדון משתחרר, כך שניתן לנצל אותו לכל מטרה. לאחר שבע שנים, עם זאת, הוא מתבטל לחלוטין. חייל משוחרר שלא השתמש בכספי הפיקדון בזמן, עלול לגלות שהם חוזרים לקופת המדינה.
מה בין שירות בתור ג'ובניקים לבין הפיקדון האישי? ובכן, באופן לא מפתיע סכומי הכסף שמקבלים חיילים משוחררים הנמנים על האוכלוסיה הזו יהיו נמוכים יותר מאשר חבריהם הלוחמים או תומכי הלחימה (ממש כמו שבמהלך השירות הצבאי, המשכורת שהם קיבלו הייתה מעט נמוכה יותר).
נכון לתחילת שנת 2016, סכום הפיקדון שעומד עבור ג'ובניקים (בנוסף למשרתי השירות הלאומי) הוא 13,154 ש"ח למשרתים 24 חודשים, ו-19,731 ש"ח למשרתים 36 חודשים.
מענק שחרור
הזכות הכלכלית העיקרית השנייה של החייל המשוחרר היא מענק השחרור. כאן החוקים פשוטים הרבה יותר מאשר בפיקדון האישי: סכום הכסף מועבר באופן ישיר לחשבון הבנק של החייל המשוחרר – אותו חשבון בנק אליו הועברו כספי המשכורת שלו במהלך השירות הצבאי. החייל המשוחרר יכול לממש אותם באופן מיידי לכל מטרה שהיא, ללא כל תנאי.
גם מהבחינה הזו, ההבדל העיקרי הקיים בין מענק שחרור לג'ובניקים לבין מענקים ללוחמים ולתומכי לחימה הוא סכום הכסף הניתן. החלוקה מבחינת גובה הסכומים היא בהתאם למשך השירות: ג'ובניקים ששירתו 24 חודשים יקבלו מענק של 8,205 ש"ח, בעוד ששירות שנמשך 36 חודשים זכאים למענק "שמן" יותר, העומד נכון לנקודת הזמן הנוכחית על 12,307 ש"ח.
חופשת השחרור
שוני בין ג'ובניקים למחזיקים בתפקידים קרביים יותר בצבא נוגע לחופשת השחרור המוענקת להם (חפש"ש), שאמורה להקל עליהם לבצע את ההכנות הנדרשות לקראת השחרור שלהם מהצבא. בהמשך לדוגמאות שהובאו מעלה, לא מפתיע מדוע הזכות שמגיעה לג'ובניקים, מהבחינה הזו, היא לחופשה קצרה יותר מאשר הקרביים ותומכי הלחימה.
חיילים המוגדרים כבעלי רמת פעילות נמוכה – ורוב הג'ובניקים עונים על ההגדרה הזו – לא מקבלים למעשה חופשת שחרור מוגדרת. אם נותרו להם ימים לצורך ה"רגילה", ולוח החופשות של הצבא אמור לאפשר ימים כאלה, הם יכולים לנצל אותם על מנת לצאת לחופשת השחרור. לשם השוואה, חיילים ברמת פעילות א' זכאים לשבעה ימי חופשה, המתווספים לחופשה השנתית, בעוד שקרביים ששירתו ביחידה ברמת פעילות א' ("רמה א' פלוס") יקבלו שבועיים חופש בנוסף לחופשת הרגילה: כלומר, בסך הכול שלושה שבועות חופש.
זכויות נוספות
גם בתחומים שונים, עלולים חיילים משוחררים ששירתו בתפקידים שאינם קרביים לקבל זכויות מצומצמות ביחס לחבריהם. יש מקומות שונים שמעניקים הנחות במחיר הכניסה אליהם לחיילים או משוחררים המחזיקים בתעודת לוחם – חלק מבתי קולנוע, למשל. בנוסף, הג'ובניקים אינם זכאים למלגות ולהטבות אחרות שניתנות לקרביים.