שם
דוא"ל
טלפון
הודעה

עבודה בחו"ל זה לא פיקניק

עבודה בחו"ל זה לא פיקניק

אפילו שחזרתי לארץ לפני יותר משנה, אני עדיין מתקשה להחליט האם העבודה בחו"ל הייתה הדבר הכי טוב שעשיתי או הכי גרוע שעשיתי. בניגוד לרוב האנשים, לא טסתי אחרי צבא כדי לחסוך לטיול הגדול וגם לא כדי לחסוך ללימודים, למען האמת, כשטסתי לארצות הברית אפילו לא היה לי מושג שאני עומדת לעבור שם חוויה מטלטלת חיים. בגיל 15 התחלתי לעבוד במכירות בארץ, עבדתי במכירות של מוצרי מזון, עבדתי בחנויות נעלים, עבדתי במוקדי מכירות טלפונים ועבדתי אפילו תקופה קצרה בתחום האופציות הבינאריות. היה לי את חיידק המכירות מאז שזכרתי את עצמי.

עבודה בחו"ל - מאיפה הכל התחיל

בגיל 17 וחצי ידעתי שלא יגייסו אותי לצבא בגלל מצב בריאותי קשה וידעתי שאני עומדת להשתעמם בארץ אבל לא היה לי מושג עד כמה, הייתה לי חברה שבדיוק עברה שנה לפני כן לארה"ב עם המשפחה בשליחות ותמיד דיברנו על זה שאני צריכה לבוא ולבקר אותה. בגיל 18 וחצי היה לי מספיק כסף כדי לממן ויזה, טיסה ושהייה של לפחות חודשיים בארצות הברית. דיברתי עם החברה והחלטנו על תאריך שיתאים לשתינו - תחילת-אמצע מרץ בערך. קניתי כרטיס ובערך חודש אחר כך הייתי על המטוס לוושינגטון די.סי., החלק הזה של הטיול היה מדהים, הייתי אצלה לשלושה שבועות, סופ"ש בניו יורק ומלא מסיבות קולג’ כמו שרואים בסרטים, בסנט פטריק’ס דיי היינו בפסטיבל ענק שלא הייתי מודעת לקיומו, ורק בפעם האחרונה שהיינו בקניון בכלל שמתי לב לעניין של העבודה בחו"ל, כשפתאום ראיתי עגלות של מוצרי ים המלח, ובחור שלהגיד עליו אגרסיבי זה יהיה בלשון המעטה שמנסה למכור לי.

עבודה בחו"ל - ברוכים הבאים לקולורדו

האימרה על הישראלים שמסתדרים בכל מקום בעולם נכונה לגמרי, החלטתי לנסוע לקולורדו לבקר ידיד טוב שלא ראיתי בשנים האחרונות. הודעתי לו שאני באה להתנחל אצלו על הספה ושאני באה רק כדי שהוא ילמד אותי איך עושים סנו-בורד, הוא עבד בזמנו בציורי שמן והוא היה אחד המוכרים הכי טובים שראיתי בחיים, העבודה בחו"ל הייתה הבית שלו, והוא כל הזמן ניסה לשכנע אותי להצטרף אליו ואמר שהחברה שהוא עובד בה מדהימה, הכרתי את החבר’ה שאיתם הוא עבד וזה היה נכון, אבל פשוט משהו בעניין של להסתובב ולדפוק על בתים במשך שעות כשאני סוחבת תיקיה של ציורים שכמה סינים במפעל ציירו לא משך אותי. אחת החברות הכי טובות של אחותי ידעה שאני בארצות הברית וממש התעקשה שאני אתחיל לעבוד בחברה שבה היא עבדה בעגלות. וככה בעצם הגעתי לפילדלפיה. או יותר נכון לואלי פורג’, נוריסטאון, פנסילבניה - חצי שעה נסיעה מפילדלפיה.

עבודה בחו"ל - אני והעגלה

הגעתי בבוקר של ליל הסדר והכניסו אותי לחדר עם בחורה בשם ליאת, אני בת 18 וחצי, והיא נושקת ל24, סיימה את הטיול שלה בדרום אמריקה וחוסכת ללימודים, למדתי את הטקסט של הנייל קיט בתוך פחות מיום ובפעם הראשונה שלי על העגלה אפילו לא נתקלתי בשוק הראשוני – שכולם חווים בעבודה בחו"ל אני חייתי בשביל המכירות ובימים הראשונים שלי על העגלה מכרתי נייל קיטים ברביעיות ושלשות ולא היה מצב שאני יורדת מלפחות 700-800 דולר ביום. בשבוע הראשון שלי עשיתי משכורת של קצת יותר מאלפיה ממנה ירדו לי 105 דולר על שכר הדירה, גוועתי ברעב ולא היה לי כח לבשל שום דבר אז לקחתי את הרכב שלנו והלכתי להביא מקדונלדס, בפניה שמאלה לפני הדרייב אין התנגשתי ברכב אחר, הרכב שלי עשה 360 מעלות והתנגש בעמוד חשמל שחיסל את השמשה הקדמית ונפל בערך 3 סנטימטרים מהכתף שלי, כרית האויר התפוצצה עלי והייתי כלואה בתוך הרכב. אני זוכרת שבשניות הראשונות בכלל לא הבנתי אם אני חיה או מתה ואחר כך יש לי בלק אאוט עד לרגע שהגיעו הפרמדיקים וחילצו אותי מהרכב. באמת שיצאתי מזה בנס אבל בנזק כלכלי מאוד כבד. שכחו להזכיר לי בחברה שהביטוח לא מכסה נזק רפואי ונזק שנגרם לרכב שלנו. ונתקעתי עם חוב של 6000 דולר לחברה ועוד 1200 דולר לבית החולים וחברת הביטוח.

עבודה בחו"ל - סופה של תקופה

הייתי מרותקת לבית במשך שבועיים שבהם לא יכלתי ללכת כמעט והייתי זקוקה לקביים, עד שנשבר לי מזה שאני רק נכנסת לחוב יותר ויותר גדול בגלל שכר הדירה, למדתי את הספיצ’ים של כל המוצרים של העגלה במהלך השבועיים האלה ועליתי חזרה לעגלה ביחד עם הקביים, אבל כבר לא מכרתי בשביל הכיף, מכרתי בשביל להחזיר חובות ושנאתי את זה. העליתי את המשכורות שלי למשכורות של 1500 דולר בשבוע לפחות, מתוכן ירד לי בכל פעם עוד סכום על התאונה, ואחרי חודש וחצי של החזרת חובות שיניתי את מועד הכרטיס שלי לארץ וחזרתי לארץ, מה לעשות עבודה בחו"ל זה לא פיקניק והאמת שלי כבר קצת היה מתיש.

עבודה בחו"ל - לסיכום

אני לא אגיד שלא היה לי טוב בעבודה בחו"ל, כי זה יהיה שקר מוחלט, היה לי מדהים, אין דבר שעשה לי יותר טוב מהאדרנלין של אחרי מכירה טובה, והיו לי מכירות טובות וגדולות. לא הספקתי להישאר לקריסמס, שזה דבר שאני מתחרטת עליו, אבל הדבר שאני הכי מתחרטת עליו הוא שלא טסתי בצורה מסודרת לחברה שהכרתי ופגשתי וראיתי בארץ. ברור לי שאני אחזור לעגלות, התאהבתי בעגלה והעגלה נתנה לי הכל בחזרה, אבל בינתיים אני בארץ, מתגברת על הטראומה ועדיין בודקת על אילו חברות ניתן לסמוך ועל אילו חברות לא ניתן לסמוך.

מעוניין בעבודה? לחץ כאן