שם
דוא"ל
טלפון
הודעה

הסיפור של אור על עבודה במקסיקו

הסיפור של אור על עבודה במקסיקו

סיפור אישי על עבודה במקסיקו:

איך הכל התחיל:

הכול התחיל ביולי 2011, בדיוק השתחררתי מהצבא וכבר בחופשת השחרור שלי החלטתי שאני רוצה לטוס לעבודה בחו"ל. לא היה לי כסף, וגם לא ממש מושג למה אני רוצה לטוס או לאיזו מטרה.. אבל ידעתי שפשוט בא לי! נכנסתי לאינטרנט ורשמתי את עצמי לאתרים שרוב החיים הייתי עושה איתם מה שכולנו עושים- רואים מודעה שקופצת בקשר לעבודות בחו"ל, מרימים גבה ולוחצים בביטחון על "האיקס" האדום בפינה הימנית של ההודעה. אבל לא הפעם.. הפעם אני חיפשתי את אותם אתרים שמציעים כול מיני הצעות כאלה ואחרות שנשמעות "טובות מידי בכדי להיות אמתיות".. אבל תאמינו או לא, הן אמתיות!! לא ממש היה לי מושג לאיזה אתרים נרשמתי, פשוט רשמתי את עצמי לשתי התוצאות הראשונות שנתן לי גוגל והמשכתי כרגיל. כבר למחרת קיבלתי טלפון ממספר חברות.. אבל למען האמת, הייתה בחורה אחת שנשמעה לי מעניינת יותר.. ספיר מחברת פנאן ג’וב. לא הייתי בטוחה בכל שזה מה שאני רוצה לעשות.. הרי רק השתחררתי אפילו לא אזרחית מוחלטת וכבר מתקשרים אלי בקשר לטיסה, ל עבודה בחו"ל .. ופתאום למרות שידעתי למה רשמתי את עצמי נבהלתי.. אבל ספיר הרגיעה אותי מאוד, וקבענו להיפגש לשיחה קצרה במשרדי פנאן ג’וב ליד עזריאלי..

הפגישה במשרד:

כשהגעתי למשרד מיד הבנתי שאני בידיים טובות, צוות של חברה’ צעירים, קשובים, מצחיקים וסימפטיים. ישבתי עם ספיר במשרד שלה והיא הציעה לי עבודה במקסיקו, בקאריביים!! כמובן שמיד נפתחו לי העיניים, כמו כול בנאדם שפוי ששומע על עבודות במקסיקו ועוד בקאריביים.. נתתי לה קצת לדבר, ראיתי תמונות, קיבלתי פרטים על החברה שנמצאת שם ופשוט ננעלתי! למרות שהמשיכו לפנות אליי חברות שונות ידעתי שאני רוצה שספיר תטפל בעניין הזה. מהר מאוד קבענו פגישות נוספות, ולמרות שלפעמים בין מפגש למפגש עלו בי ספקות עדיין המשכתי להגיע ובכול מפגש השתכנעתי יותר והבנתי שעבודה במקסיקו זה מה שאני רוצה לעשות. ההורים שלי הגיעו למשרד ושמעו קצת מספיר וממנהלי המשרד על המקום שאליו אני טסה, הם נרגעו קצת וככה יכולתי לטוס בראש טיפה יותר שקט.

נחיתה רכה:




הגעתי לשם עם המון עזרה, הרי כמו שאמרתי לא היה לי יותר מידי כסף, אז החברה שילמה לי את אישור העבודה, כשנחתי בקנקון פתאום לא הבנתי איך עשיתי צעד כזה גדול תוך 4 שבועות מיום השחרור שלי.. לפני חודש הייתי חיילת והחל ממחר אני עובדת במקסיקו?!? שי, הבעלים של החברה כבר חיכה לי בשדה התעופה, העמסנו את המזוודה ונסענו לכיוון פלאיה דל כרמן.. הגעתי ביום שישי בערב , ככה שמיד לקחו אותי לבית חב"ד ובאווירת יום שישי החגיגית והשמחה קיבלו את פניי בפלאיה. כשהגעתי לדירה אחרי הארוחה כבר היה לילה ודי חשוך.. ישבתי עם שלוש בנות שגרו בדירה, ובתור אחת שהגיעה לגמרי לבד חששתי שאולי אני לא אמצא מישהי "שבראש שלי" אבל כמו תמיד.. ברור שמוצאים.. חייבת להיות מישהו! אם לא כולן אז רובן ואם לא רובן לפחות אחת שתיים. חבורה של בנות מגניבות וחמודות בטירווףףף!! רק למחרת בבוקר כשפתחתי את העיניים קלטתי איפה אני נמצאת!! ירדתי במעלית וקלטתי שהבניין שאני גרה בו בנוי על חוף הים הקאריבי במקסיקו! מצד אחד אני על חוף היד ומהיציאה השנייה של הבניין שלי אני יוצאת לרחוב הראשי של העיר!! הייתה בריכת שיחה בקומה התחתונה של הבניין ועל הגג היה ג’קוזי ונוף היסטרי לכול רצועת החוף!!! מה שחשבתי לעצמי זה שאם כבר עבודה במקסיקו .. אז ככה!!!

עולים על העגלה:

לקחו לי בדיוק שלושה ימים להתאקלם, ללמוד את הספיצ’ים, להיבחן עם רן שהיה הטריינר שלי ולעלות לשלושה ימי ניסיון בעגלה. בספיצ’ הראשון הייתי קצת נבוכה.. כמו כולם.. אבל פתאום מהניסיון השני והאלה הבנתי שלמי בדיוק את מחשבנת?!?! אני נמצאת במקסיקו!! אף אחד לא מכיר אותי פה!! ובאתי לעבוד ולעשות כסף טוב!! כבר בימים הראשונים הרגשתי עליה שרק המשיכה עוד ועוד ועוד, הבנות בדירה היו מדהימות!! המנהלים היו מקסימים ותמיד נגישים!! תמיד הייתה אוזן קשבת, תמיד יש למי לפנות בכול נושא ובכול מובן!! אף פעם לא מרגישים לבד.. אני לא חושבת שהתגעגעתי לרגע לארץ או למישהו מהחברים או המשפחה, הייתי כול מלאה ועסוקה, שלא היה לי זמן או צורך להתגעגע!! אחרי בערך חודש וחצי, דיבר איתי שי, הבעלים של החברה ושאל אותי אם אני רוצה להיות טריינרית, כלומר להכשיר את הבנות החדשות שבאות. כמובן שהסכמתי, הרי מעבר לתנאים שזה מקנה לי מבחינת שכר הרגשתי שזה יהיה כיף גדול וכבוד גדול לעזור לבנות שמגיעות בדיוק כמוני עם כול הדאגות והחששות ולהראות להם שזה באמת קלי קלות!! רק עניין של רצון!! בסך הכול עבדתי במקסיקו כמעט חצי שנה, ואני חושבת שזו הייתה חוויה משנה חיים!! מעבר לזה שלעבוד במקסיקו הייתה חוויה בפני עצמה, להכיר את התרבות, את התיירים, הלוקישנים, האוכל.. ימי החופש שלנו היו משוגעים לגמרי!! כול פעם טיילנו במקום אחר, נסענו לאגם או מפל או פארק אחר!! עלות המחיה שם היא כול כך זולה שנחשבנו לאנשים העשירים שחיים בפלאיה דל כרמן!! יכולנו להרשות לעצמנו לקנות כמעט כול דבר!! אפילו שטח אדמה!!

מעבר לעבודה:

בסוף תקופת העבודה שלי טסתי עם חברה שלי, אחת מהבנות שהכרתי בדירה לטיול בדרום אמריקה.. אני מזכירה שהגעתי ממש בלי כסף!! ומשם המשכתי עם סכום יפה מאוד של כסף לטיול מטורף בדרום אמריקה! מרוב שהתאהבתי במקום חזרתי למקסיקו, אני חייבת לציין שהעבודה במקסיקו הייתה הדבר הכי טוב שיכולתי לעשות!! עם כול החששות שהיו לי לפני, שרק השתחררתי, לא היה לי כסף לביטחון, טסתי בלי שום חבר או חברה וכמובן שחברים והורים לא תמיד תומכים וקראו לי "משוגעת" , והרי אין שום ביטחון אמיתי שאני אצליח!! העבודה במקסיקו הייתה העבודה הראשונה שלי בחיים!! וללא ספק- היה שווה "לקחת את הסיכון"!!

מעוניין בעבודה? לחץ כאן